ברית בין הבתרים

השיר נכתב בהשראת ידיעה בעיתון על ילד יתום בשם אברהם, שנמצא ישן על מדרגות ביתו, משום שחשש לישון במיטתו פן ירצחו אותו הנאצים כפי שרצחו את בני משפחתו כשישנו במיטותיהם. על פי השיר, בזמן שישן הילד נגלה אליו אלוהים, כפי שנגלה לאברם בברית בין הבתרים, והבטיח לו את ירושת הארץ. בשנה שבה נכתב השיר ביקשו יהודים רבים לעלות לארץ ישראל, ואומות העולם ראו בגל עלייה זה "בעיית פליטים". עמדתו של אלתרמן בנוגע לעלייה זו מובעת בשיר, והיא שגל העלייה היהודית לארץ מוצדק ומוּנָע על ידי צו אלוהי קדום.
למילות השיר:
עַל הַיֶּלֶד אַבְרָם / נתן אלתרמן

בִּהְיוֹתוֹ יָשֵׁן עַל מַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ בְּפּוֹלִין,
כְּתֹם הַמִּלְחָמָה, מִפַּחַד לִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ.

עִיר פּוֹלנִית.
יָרֵחַ רָם.
וּכְתָמִיד – עֲנָנִים בְּשַיִט.
בְּבוֹא־לַיְלָה שׁוֹכֵב זֶה הַיֶּלֶד אַבְרָם
עַל אַבְנֵי מַדְרֵגוֹת הַבַּיִת.

מִתְיַצֶּבֶת אִמּוֹ לְפָנָיו מִקָּרוֹב
וּבְרַגְלֶיהָ בָּאָרֶץ אֵינֶנָּה נוֹגַעַת.
וְאוֹמֶרֶת: אַבְרָם, קַר הַלַּיִל וְרָטֹב.
בַּיְתָה בּוֹא, לַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת.

וְעוֹנֶה לָהּ אַבְרָם:
אִמִּי, אּמִּי,
לֹא אִישָן בַּמִּטָּה כְכָל יֶלֶד.
כִּי אוֹתָךְ בָּה רָאִיתִי,
אִמִּי, אּמִּי,
יְשֵׁנָּה וּבְלִבֵּךְ מַאֳכֶלֶת.

מִתְיֵּצב אָז אָבִיו וּמוֹשִׁיט אֵלָיו יָד
וְגוֹעֵר בּוֹ, שָׁקוּף וְגָבוֹהָּ.
וְאוֹמֵר לוֹ: אַבְרָם, בּוֹא הַבַּיְתָה מִיָּד
בְּנִי אַבְרָם, חִישׁ הַבַּיְתָה בּוֹאָה.

וְעוֹנֶה לוֹ אַבְרָם:
אָבִי, אָבִי,
שָׁם אֶפְחַד לַעֲצֹם הָעֵינַיִם.
כִּי אוֹתְךָ שָׁם רָאִיתִי,
אָבִי, אָבִי,
דֹּם יָשֵׁן בְּלִי רֹאשְׁךָ עַל כְּתֵפַיִם.

אָז נִצֶּבֶת מוּלוֹ אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה
וְקוֹרֵאת לוֹ הַבַּיתה בְּבֶכִי.
אַךְ עוֹנֶה לָהּ אַבְרָם: שָׁם אַתְּ יְשֵׁנָה
עִם דִּמְעַת הַמֵּתִים עַל לֶחִי.

לְפָנָיו מִתְיַצְּבוָת אָז שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת
וְאוֹמְרוֹת:
הִנְּנוּ עָלֶיךָ!
בְּשִׁבְעִים פְּקֻדּות־חֹק וְשִׁבְעִים קַרְדֻּמּוֹת
אֶל הַבַּיִת הַזֶּה נְשִׁיבֶךָ!

וְאוֹתְךָ בַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת נַנִּיחָה
וְיָשַׁנְתָּ בָּה דֹּם כְּאָבִיךָ!

וְאַבְרָם בַּחֲלוֹם
צוֹעֵק "אָבִי"!
וְקוֹרֵא שֵׁם אִמּוֹ וְעוֹנָה הִיא:
בְּנִי, אַשְׁרַי… כִּי לוּלֵא הַשַׂכִּין בִּלִבָבִי,
לְבָבִי בִּי נִשְׁבֶּר לִשְׁנָיִם.

אָז בַּלַּיִל הָשְׁלַךְ הַס
וְיָרֵחַ הוּעַם,
וּמוּל בְּרַק פִּגְיוֹנוֹת שׁוֹחֲרִים לַצַּיִד,
הָיָה דְבַר אֲדֹנַי אֶל אַבְרָם. אֶל אַבְרָם
הַיָּשֵׁן בִּפְרוֹזְדוֹר הַבַּית.

לֵאמֹר: אַל תִּירָא,
אַל תִּירָא, אַבְרָם,
כִּי גָּדוֹל וְעָצוּם אֲשִׂימֶךָ,
לֶךְ־לְךָ, דֶּרֶך לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם,
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ.

לֶךְ־לְךָ דֶּרֶך לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם.
כְּחַיָּה, כַּתּוֹלָע, כַּצִּפּוֹר.
מְבָרְכֶיךָ אֲנִי אֲבָרֵךְ, אַבְרָהָם,
וּמְקַלְּלֶיךָ אָאֹר.
*
— כָּךְ. לַפֶּרֶק הַזֶּה בְּקוֹרוֹת־הָעִתִּים
שֵׁם קֹרָא בַּעוֹלָם: בְּעָיַת הַפְּלִיטִים!
אַךְ לֹא זוֹ הַבְּעָיָה,
לַבְלָרִים בְּנֵי חַיִל…
וְלֹא הִיא הַקוֹרַעַת תִּיקִים וָתַיִל!

וְלֹא הִיא הַמּוֹלִיכָה הַסְּפִינוֹת אֱלֵי יָם!
כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן רַעַם עַתִּיק וְגַבוֹהַּ,
כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן צַו לֵדוֹתָיו שֶׁל הָעָם,
כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן דְּבַר אֲדֹנַי אֶל אַבְרָם.
*
– וַיֶּחֱרַד אַבְרָהָם וַיִפֹּל עַל פָּנָיו
וַיֵּצֵא מִנִּי בַּיִת וָשַׁעַר.
כִּי הַצַּו שֶׁרָעַם עַל אַבְרָם הָאָב
רוֹעֵם עַל אַבְרָם הַנַּעַר.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

בטקסט שקודם לקטע "והיא שעמדה" מוזכרת ברית בין הבתרים: "… הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם."
כלומר: ההבטחה של אלוהים בברית בין הבתרים, הנוגעת לעתידו של עם ישראל, התקיימה ועמדה.

על פי המסופר, אברם עבר ליד הר החרמון כשהוא חזר לארץ לאחר מלחמתו במלכים המתוארת בפרק יד. נוסף על כך, במקום זה יש תצפית לחלקים הצפוניים של הארץ, ולכן הוא מתאים להיות המקום שבו ניתנה ההבטחה על הארץ.
בקוראן מתואר אירוע דומה לברית בין הבתרים, שבו הקריב אברהם טווס, נשר, עורב ותרנגול והקים אותם לתחייה במקום זה.
במקרא לא מצוין היכן בדיוק התרחשה הברית בין ה' לאברם, ויש הטוענים כי ברית בין הבתרים התקיימה דווקא באזור אחר.

מרחב זה מעולם לא נכבש במלואו על ידי עם ישראל, והוא נחשב לאידיאל שלא מומש.
לעומת זאת, שטחה של הארץ שהובטחה לעם ישראל בימי משה והשטח של הארץ שנכבשה בימי יהושע, היה מצומצם בהרבה וכלל רק את ארץ כנען, ולא את מצרים ואת מסופוטמיה.

נוהג זה ידוע לנו מן המזרח הקדום, בעיקר מתעודות חוקי נוזי. נוזי היא עיר השוכנת במעלה נהר החידקל שבעיראק.
במאות 15-14 לפני הספירה הייתה נוזי עיר ממשל חשובה בממלכת מיתני (ממלכה שהשתרעה על מרבית שטח טורקיה). בנוזי התגלו ארכיונים ובהם אלפי תעודות השופכות אור על אורח החיים, הסדרים החברתיים וסדרי הממשל של החורים.
על פי אחת התעודות שנמצאה בנוזי, אדם ערירי מוריש את נכסיו לעבד שאותו הוא מאמץ לבן, בתנאי שהעבד ידאג לו עד מותו ולאחר מכן יקיים את חובותיו הפולחניות כלפי נשמתו.

אך מתברר כי המבנה של הבריתות המופיעות במקרא דומה למבנה של בריתות שנכרתו בעולם העתיק בין מלכים ועמים. נוסף על כך, ממצאים מן המזרח הקדום מעידים כי טקס כריתת הברית כלל ביתור של חיות ומעבר בין בתרי החיות. המשמעות הסמלית של מעשה זה היא התחייבות לברית שהפָרה שלה תגרום לעונש – ביתור גופו של הַמֵפֵר. אנו מוצאים במקרא אזכור של טקס הדומה לברית בין הבתרים, בירמיה פרק לד.